משנתו הכללית והיהודית של אריך פרום/ליאור טל שדה

אהבה

 

המציאות הקיומית האנושית היא מציאות של בדילות ובדידות. מצב קיומי זה מוביל רבים לנסות לברוח מבדידותם בשורה של אמצעים לא בריאים. ישנה רק דרך אחת להתמודד עם בדידות זו בצורה בונה המצמיחה חיים – אהבה. 

 

שלוש טעויות יסוד יש בשיח על אהבה: אנו מוטרדים מהשאלה כיצד להיות אהוב ואהיב במקום לעסוק בשאלה כיצד לאהוב; אנחנו עוסקים כל העת בשאלה את מי לאהוב, מי ראוי לאהבתנו, במקום לעסוק בפיתוח הכושר לאהוב; אנחנו מבלבלים התאהבות, רגש מסעיר ונפלא המטלטל אותנו ומעיד פעמים רבות על עוצמת הבדידות שקדמה לו, עם אהבה. 

 

עלינו להשתחרר משלוש טעויות יסוד אלה על מנת להבין את תפיסתו של פרום אשר מתייחס לאהבה כאומנות ולא כרגש גרידא. האהבה היא סוג של פעילות אשר ביסודה נתינה. אומנות שיש ללמוד ולהתאמן בה, ככל אומנות. אהבה היא מחויבות עמוקה, היא צורת חיים, היא צורת הסתכלות על העולם. לאהבה פנים רבות ויש כמובן הבדלים בין אהבת אשה לגבר, לאהבת אב לבתו, לאהבת רעים ולשאר האהבות, אך בכל סוגי האהבה, אומר פרום, חוזרים להם ארבעה יסודות: דאגה, אחריות, יחס כבוד וידיעה.

 

"האהבה היא הדאגה הפעלתנית לחייו ולגידולו של אהוב נפשנו". יותר מכך, באהבה האדם חש את אחריותו על חייו של האהוב! קין לא אהב את הבל ואמר "השומר אחי אנוכי?", אך "האוהב אחראי הוא. חייו אחיו אינם חיי אחיו בלבד, אלא חייו שלו". הבעיה היא שאחריות זו עלולה להפוך לשתלטנות ובעלנות שבמסגרתה האדם כופה את עצמו על הזולת ומנסה לנווט את חייו של האחר על פי תפיסתו הוא. לפיכך קיים יסוד יחס הכבוד, אשר משמעו – "הכושר לראות אדם כפי שהוא, לחוש בעצמיותו היחידה במינה" ולפעול כלפיו מתוך כבוד זה. כאשר אני פועל באהבה ומתוך דאגה ואחריות לזולתי, עלי לעשות זאת לפי צרכיו ורצונותיו שלו ומתוך כבוד אליהם, כדי שאעשה זאת עלי להכירו ולדעת את אישיותו המיוחדת ולפיכך קיים יסוד הידיעה(13).

 

הניסיון להיות אדם אוהב מהווה למעשה את בסיס החיים ורלבנטי כמעט לכל תחום. הוא דורש עבודה פנימית ואימון רב. פרום מציע תרגילי משמעת, ריכוז ואורח רוח על מנת להשתלם באהבה. הוא תובע מאתנו ענווה, אמונה המבוססת על רציונאל, אומץ לב הכולל נכונות לקחת סיכונים, והתגברות על הפחד לאהוב. 

 

פרום מעמיד את האהבה ככלל הגדול של החיים, כשם שרבי עקיבא מעמיד את הפסוק "ואהבת לרעך כמוך" ככלל גדול בתורה. בבסיס התורה נמצאים שלושה ציוויי אהבה: אהבת הרע, אהבת הגר ואהבת אלוהים. על פי פרום מדובר למעשה בציווי לנהוג בדאגה, אחריות, יחס כבוד וידיעה כלפי כל אחד משלושתם.

 

מה שמאפיין את ציווי היסוד "ואהבת לרעך כמוך" הוא עצם העדר הבלעדיות שבו. אדם אשר הצליח לפתח במידה גבוהה את כושר האהבה שבו, פשוט לא יכול אלא לאהוב את אחיו בני האדם.  באהבת אחים יש את חווית הברית האנושית, ברית בין אדם לאדם. יש הבדלים רבים מספור בין בני אדם, ואף על פי כן יש תוך-אנושי המשותף לכולנו. עלינו להכיר אותו. להרגיש בו. לחדור מההיקף אל התוך. אהבת אחים היא אהבה בין שווים. עלי לנהוג באהבה כלפי השווים לי כשם שעלי לנהוג כך כלפי עצמי. רבים מבלבלים אהבה עצמית עם אנוכיות כאשר למעשה מדובר בניגודים. אהבה עצמית היא הדאגה, אחריות ויחס הכבוד בהם אני נוהג כלפי עצמי. זוהי ידיעת עצמי. התנהלות זו כלפי עצמי לא תגרור אנוכיות אלא בהכרח תוביל להתנהגות דומה כלפי הזולת, לאהבת האחר כמוני. האנוכיות נוצרת דווקא בשעת העדר אהבה עצמית. מי שלא אוהב את עצמו מפצה על כך בהתנהלות אנוכית. מי שפיתח את הכושר לאהוב, יאהב את עצמו ואת האחרים.

 

המבחן הגדול של האהבה מגיע בשעה שהאדם שמולי זקוק לי ואני, לפחות ברגע זה, לא זקוק לו. כאשר תחושת השוויון נשברת ועומד לפני אדם חסר-ישע, עני, נכרי, זר. הציווי על אהבת הגרים, ציווי אשר חוזר שורה של פעמים במקרא ומופיע הן בלשון יחיד (ואהבת) והן בלשון רבים (ואהבתם), הוא-הוא הציווי לאהוב את אותו חסר-ישע. בבסיס היכולת לאהוב נמצאת ההתנהלות האוהבת כלפי הגר.

 

מה הכוונה באהבת אלוהים? האלוהים הוא זה אשר אין לו שם. "אהיה אשר אהיה" משיב אלוהים למשה השואלו לשמו(14). חלק ממהותו הוא שלא ניתן להגדירו, לסגור אותו בתוך שם(15). אלוהים שיש לו שם הוא אליל. את אלוהים אני אוהב תחילה כאהוב בן את אביו, אהבה תלותית, אבל אהבת אלוהים בוגרת היא זו שמצליחה לחרוג מכך, זוהי אהבת האידיאל נטול השם. אלוהים מסמל את האידיאלים אליהם אנו שואפים, את שיא הכמיהה ההומניסטית, את הטוב השלם. פרום לא האמין באלוהים כישות על-טבעית הקיימת במקום כלשהו. למרות שלא האמין בקיומו של אלוהים, הוא ייחס ערך רב למושג האלוהות. רעיון האלוהים מקפל בתוכו שילוב של מחשבה (אלוהי המערב) ורגש (אלוהי המזרח), שילוב דמות האב והאם המיתולוגיים, ואהבתו היא בעצם אהבת יסודות החיים והשאיפה להעלותם למדרגתם העליונה(16)

 

אדם יכול להיות אוהב רק מתוך חירות. בכך קשור יסוד האהבה עמוקות ליסוד החירות. "האהבה ילודת החופש היא", מצטט פרום זמר צרפתי ישן(17). אדם חופשי ואוהב צומח לרוב בחברה אוהבת ולוקח חלק בהפיכת החברה לכזו ואז בשמירתה ופיתוחה. זה מוביל אותנו לחברה שפרום מבקש לפתח.

                                                                                                                                                        

(13) הציטוטים לקוחים מספרו אומנות האהבה בתרגום הישן של שפיר, עמ' 32-34.

(14) ראו שמות ג, יד.

(15) ראו הרחבה בספרו "והייתם כאלוהים" עמ' 27.

(16) הרעיונות המופיעים בפרק זה על אהבה מרוכזים בספר "אומנות האהבה" וחלקם הופיעו מוקדם יותר בספרו "אדם לעצמו" בייחוד בעמ' 84-110.

(17באומנות האהבה, עמ' 34 בתרגום של שפיר.

054-4590038

גיורא

צרו קשר