משנתו הכללית והיהודית של אריך פרום/ליאור טל שדה
חברה הומניסטית שפויה
בתפיסת החברה ההומניסטית השפויה של פרום ניכרת השפעתו הדרמטית של קארל מרקס. פרום לא מקבל את הפתרון הקומוניסטי כפי שהציגו אותו מרקס ואנגלס במניפסט הידוע שלהם, אבל מושפע עמוקות מהביקורת המרקסיסטית על העולם הקפיטליסטי ובייחוד ממה שכינה מרקס: "ניכור". הוא מתנגד עמוקות להעמדת הרווח במרכז ההוויה, מבקר את הפיכת האדם לאמצעי ולכלי בידי אדם אחר, חושש מדרדור היחסים האנושיים ליחסי "תן וקח" אינסטרומנטליים, מצביע על כך שהאדם הופך זר לעצמו ולסביבתו ומאבד פעמים רבות את הקשר החיוני עם מעשי ידיו.
אדם אומר לחברו: "אשתי ואני בונים כעת בית בעיר מסוימת, בקרוב הוא יהיה מוכן", אך האמת היא שעשרות אנשים, שלרוב אין הוא יודע כלל את שמם, בונים את ביתם. הוא ואשתו לא בונים דבר. הם משלמים. הקשר בין עמל לבעלות ניתק והעמלים הופכים שקופים. הכסף קובע. תוצרים שעמלו עליהם אנשים רבים והקדישו להם שעות של מאמץ ויזע, לא שייכים להם ופעמים רבות אין להם די כסף על מנת לרכוש את המוצר שהם עצמם יצרו.
התאגידים, מפעלי הענק, צורות ההתארגנות המודרנית, מבוססים על בירוקרטיה עצומה. האדם הופך לפונקציה במערכת גדולה. הניכור מועצם. שיאו של הניכור הוא בהפיכת מעשה של האדם לכוח זר לו, ולעיתים אף לכוח שניצב מעליו ונגדו במקום לשרת אותו. זה הצד העצוב של השוק הכלכלי, אותה מערכת אדירה אשר הקים האדם למען רווחתו ושבסופו של דבר מוצא עצמו האדם משועבד לה. ניכור זה הוא הדבר אשר היהדות נאבקת כנגדו מראשיתה ואשר מכונה ביהודית "עבודת אלילים"(18).
חכמים עסקו מתקופת חז"ל ועד ימינו בשאלה מהי כל התורה על רגל אחת והציעו מגוון מרתק של תשובות. התשובה הפרומית היא: מאבק באלילות. "לא נאמר עוד אלוהינו למעשה ידינו" אומר הנביא הושע(19). האלילות מבוססת על כך שמעשי האדם הופכים לשליטיו. היא מתארת לנו את סגידתו של האדם לכל מיני כוחות מתוך כניעה. האלילות היא ניכור. פרום סבור שאמונה יהודית באלוהים אינה אמונה בישות שמיימית שיש להיכנע לה, אלא ההכרה באלוהים היא, ביסודו של דבר, שלילת האלילים. "כל מי שקורא בתנ"ך העברי אינו יכול שלא להתרשם מהעובדה, שאם-כי כמעט ואין בו שום תיאולוגיה, נושאו המרכזי הוא המלחמה באלילות"(20), כותב פרום. אם כך, מה אין באלוהים ויש באליל? במה הם שונים? "אלוהים, בהיותו ערך ותכלית עליונים, איננו אדם, מדינה, מוסד, טבע, עוצמה, קניין, כוחות מיניים או כל דבר מלאכותי מעשה ידי אדם"(21). ברגע שהאדם סוגד, במודע או שלא, לאחד מאלה, הרי הוא הופך לעובד אלילים. פעם, כותב פרום, היו האלילים בעלי חיים, עצים, כוכבים, דמויות אנשים ונשים; כינו אותם "בעל" או "עשתורת" והם נודעו באלפי שמות אחרים. כיום הם מתכנים: כבוד, דגל, מדינה, תהילה, ייצור וצריכה, ועוד שמות רבים אחרים.
בתוך העולם האמוני היום, בתוך היהדות הדתית הסוגדת לכאורה לאלוהים, צמחה לה אלילות במסווה. מכיוון שתכלית הסגידה הרשמית היא אלוהים, אין מכירים כיום באלילים לפי מה שהם, דהיינו אובייקטים ממשיים שהאדם סוגד להם. אצל רבים הפך אלוהים עצמו לאליל.
האלילות נמצאת לעיתים בתוכנו. הכניעה לתאוות לא-רציונאליות, הקדשת חיינו לכוח וממון, האשליה שאני רוצה בדיוק את מה שהחברה מכתיבה לי לרצות – כל אלה הם ביטויים של עבודת אלילים מודרנית. גם הפיכת ערך מסוים, יפה וחשוב ככל שיהיה, לערך עליון ובלעדי, היא עבודת אלילים. ניתן לעבוד גם את אלילי זכויות האדם והשלום. היהדות דורשת לנתץ את האלילים. כפי שהראיתי לפני כן, פרום סבור שהשעבוד לאלוהים הוא למעשה מתודה לשחרור האדם משעבוד לכל דבר אחר. תרגול נפשי ומעשי לעבוד רק את מה שמעבר, את מה שחורג. לא לעבוד דבר בעולם. עבודת אלוהים כמתודה להפסקת עבודת האלילים. בשלב מתקדם יותר, ישתחרר האדם גם מעבודת האלוהים כישות מצווה.
לפיכך, במרכז החברה ההומניסטית השפויה שמתאר פרום יש מאבק תמידי כנגד נטיית האדם והחברה לעבוד אלוהים אחרים. המאבק באלילות ביהדות הוא-הוא המאבק ההומניסטי ליצירת חברה שפויה, חברה המבוססת על מימוש עצמי אוהב ולא על בעלנות וניכור(22).
פרום מצביע על שתי צורות חיים יסודיות - חיים מתוך מימוש עצמי, TO BE, או חיים מתוך בעלנות, TO HAVE. לאבחנה זו הוא הקדיש את ספרו האחרון. "ההבדל בין מימוש עצמי (being) לבעלנות (having)... הוא בין חברה שבמרכזה עומדים בני אדם לחברה שבמרכזה עצמים. העמדה הבעלנית מאפיינת את החברה התעשייתית המערבית, שבה הלהיטות אחר ממון, פרסום ועוצמה נעשתה עניין מכריע בחיים... האדם המודרני אינו יכול להבין את רוחה של חברה שאינה מציבה בראש מעייניה קניין וחמדנות"(23). החברה ההומניסטית השפויה נאבקת לחיות את החיים ולא לשעבד אותם לצרכנות, קניין ובעלנות. זו חברה בה האדם לא שואב את בטחונו וזהותו ממה שיש לו ומהיצמדות לאגו שלו. מדובר בחברה המפתחת עצמאות, חירות, היגיון ביקורתי ומאופיינת בפעילות פנימית שאינה מנוכרת. זוהי פעילות שיש בה חידוש עצמי תמידי, הענקה, חריגה מעצמי אל עבר האחר, אהבה(24).
בספרו מהפכת התקוה מנסח פרום את השורה התחתונה של חזונו להומניזציה של החברה הטכנולוגית והבירוקרטית: "שינוי החיים החברתיים, הכלכליים והתרבותיים, באופן שיעודדו וירחיבו את התפתחותו של האדם ואת חיוניותו, ולא יפריעו להן. באופן שידרבנו את האדם לפעולה, במקום להפוך אותו לפאסיבי ונכנע. באופן שניצול היכולת הטכנית שלנו ישרת את צמיחת האדם"(25). הוא מציע תוכניות שונות אשר יקדמו חברה מעין זו, אשר בבסיסן ארבעה כללים: תכנון שמביא בחשבון את האדם וצמיחתו כחלק מהמערכת; החלפת הניהול הבירוקראטי בניהול אנושי הממריץ את הפרט לפעילות ואחריות; שינוי דפוסי הצריכה לכיוון פעיל ולא סביל; פיתוח צורות חדשות של רוח שישמשו תחליף הומניסטי למערכות הדתיות של העבר(26).
למעשה, החברה אותה מבקש לפתח פרום היא חברה אוהבת, או ליתר דיוק חברה אשר יוצרת מוסדות, תרבות, חינוך, כלכלה, שלטון ואלמנטים נוספים אשר מוכוונים לגילוי של יחס אוהב כלפי כל אדם. לא מדובר בהסתפקות בהגינות. "אין ספק שעקרון ההגינות יוצר סוג מסוים של התנהגות מוסרית. אינך משקר, מרמה או משתמש בכוח – אתה אפילו נותן לצד השני סיכוי, כאשר הינך נוהג על פי חוקי ההגינות", כותב פרום, "אולם לאהוב את שכנך, להרגיש עמו אחדות וזהות, להקדיש את חייך למטרה של פיתוח כוחותיך הרוחניים – כל אלה אינם חלק ממוסר ההגינות"(27). אכן, הבסיס של החברה ההומניסטית השפויה הוא אהבה, וזו מושגת רק באמצעות חירות.
(18) פרום עוסק בנושא "עבודת האלילים" כמעט בכל ספריו. ראו במיוחד: "והייתם כאלוהים", עמ' 36 – 46; "החברה השפויה" עמ' 125-133; בעלנות או מימוש עצמי, עמ' 51-52; "מהפכת התקווה" עמ' 120.
(19) הושע יד, ד.
(20) והייתם כאלוהים, עמ' 36-37.
(21) שם
(22) רעיונותיו של פרום בדבר יצירת חברה הומניסטית ושפויה מרוכזים בספרו "החברה השפויה" ופזורים בספרים רבים נוספים ובייחוד בספר "מהפכת התקווה".
(23) בעלנות או מימוש עצמי, עמ' 25-26.
(24) רעיונות אלה מרוכזים בספרו "בעלנות או מימוש עצמי".
(25) מהפכת התקוה, עמ' 88.
(26) להרחבה ראו שם, עמ' 87.
(27) החברה השפויה, עמ' 176.